אביגדור סטימצקי | Avigdor Stematsky

אביגדור סטימצקי | Avigdor Stematsky
(12 ביוני 1908 - 8 ביולי 1989) 

צייר ישראלי, מראשי תנועת "אופקים חדשים". נולד בתחומי האימפריה הרוסית (היום אוקראינה), ובשנת 1921 עלה עם משפחתו לישראל. ב-1923 למד לראשונה ציור בבית הספר בתל אביב שהקימו האדריכל יוסף ברלין והצייר אריה אורלנד. בשנת 1926 התקבל ללימודים בבצלאל, שם למד יחד עם אריה ארוך, משה קסטל, יחזקאל שטרייכמן ואחרים. סטימצקי מצא את הלימודים בבצלאל שמרנים ומתנגדים לכל ביטוי מודרניסטי, ולכן פרש מן הלימודים. הוא החל להשתתף בשיעורי אדריכלות בטכניון בחיפה, וללמוד ב"סטודיה לציור" של יצחק פרנקל בתל אביב, שם הדגש היה על ערכי הציור המודרניסטי ועל השימוש בצבע. במסגרת הלימודים אצל פרנקל הכיר סטימצקי ציירים צעירים, איתם היה שותף לפעילות קבוצת "מסד". 

בין השנים 1931-1930 שהה סטימצקי ביחד עם אהרון אבני, בפריז, שם השתתף בשיעורי אמנות באקדמיה קולארוסי ובאקדמיה גראנד שומיאר. לימודים אלו, יחד עם ההתרשמות מציירי "אסכולת פריז", חיזקו את ההשפעה המודרניסטית על יצירתו. הוא אימץ פלטת צבעים כהה יותר והחל לצייר גם בטכניקה של שמן על בד (עד אז עבד בצבעי מים). ב-1931 הציג את עבודותיו בתערוכה קבוצתית הארצישראלית במסגרת "התערוכה הקולוניאלית הבינלאומית" בפריז. ב-1939 הציג תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב. שנתיים לאחר מכן זכה בפרס דיזנגוף (1941) על ציור שהציג במסגרת התערוכה הכללית של אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל. 

לאחר שובו לארץ התגורר סטימצקי ברמת גן, עבד בפרדס המשפחתי ובעבודות מזדמנות שונות. בין היתר צייר תפאורות לנשפים וכרזות לסרטים, וכן שימש כמורה פרטי לציור. בהמשך לימד ציור בבתי ספר שונים, ובשנת 1945 פתח יחד עם יחזקאל שטרייכמן בית ספר בשם "הסטודיה" לציור במרתף בתל אביב, שם לימד בעיקר רישום וציור בצבעי מים. "הסטודיה" היתה בית לאמנים צעירים שנמשכו לאישיותם של המורים ולרוח המודרניסטית בה יצרו. בעת מלחמת השחרור נסגר הסטודיו בשל גיוס תלמידיו. בהמשך לימד סטימצקי גם במכון אבני בתל אביב ובאוניברסיטת חיפה. 

1948 הייתה שנה מכרעת בתולדות המדינה ובתולדות האמנות הישראלית, עם המחלוקת שהתעוררה באגודת הציירים והפסלים שקראה לסלק את היו"ר באותה עת, יוסף זריצקי. סטימצקי היה בין החותמים על מכתב המחאה כגנד הרחקתו של זריצקי, והיה דמות מובילה בגרעין האמנים שהקימו את קבוצת "אופקים חדשים". בשנים אלו החל בעצמו להיות מושפע מהקוביזם של בראק ופיקאסו. תערוכת יחיד שהציג במוזיאון ישראל בשנת 1973 סקרה את מהלך ההפשטה שחל ביצירתו. 

בין השנים 1961-1960 סטימצקי שהה שוב בפריז, וצייר ציורים עבור אניות נוסעים שונות של חברת "צים". בשנות השמונים אימץ טכניקה חדשה של ציור בטמפרה על נייר. 

סטימצקי זכה בפרסים על יצירתו: פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1941, 1956), פרס עיריית רמת גן (1958), פרס מועדון מילוא לאמנות (1965), פרס ראשון בתערוכת מגדל דוד, ירושלים (1967), פרס מאיר שרמן מטעם מוזיאון ישראל (1973) ופרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל (1976). לאחר מותו בשנת 1989, נקרא רחוב על שמו ברמת אביב.