מרדכי ארדון | Mordecai Ardon

מרדכי ארדון | Mordecai Ardon 
(13 ביולי 1896- 18 ביוני 1992) 

צייר ישראלי בעל שם עולמי. ארדון נולד בגליציה, ובשנות ה-20 למד בבית ספר "באוהאוס" בגרמניה, כשמוריו היו כמה מגדולי אומני התקופה, ביניהם פול קליי, וסילי קנדינסקי וליונל פיינינגר. בהמשך למד באופן עצמאי גם אצל האמן מקס דורנר.
בשנת 1933 עלה ארדון לארץ ישראל והתיישב בשכונת יפה נוף בירושלים. נוף הרי יהודה השפיע עליו כמו על ציירים אחרים בני דורו, והוא הרבה לצייר אותו. הנוף שימש עבור ארדון ככלי לחיפוש אחר הנסתר, וציוריו מעניקים פרשנות מקורית וקוסמית לטבע כשהם מדגישים את סגולותיה הרוחניות של ירושלים.

עיקר פעילותו היצירתית של ארדון הייתה בין השנים 1955-1988, במהלכן עבר מתפיסה ציורית מובהקת אל מופשטות מוחלטת, וקנה לו שם של יוצר אינדיבידואליסט מובהק. הצבעוניות האופיינית ליצירתו מזכירה את אלו של אבני החן הצבעוניות, אליהן התוודע בילדותו היות ואביו היה שען וצורף זהב. בציוריו, ארדון השתמש באופן סימולטני בפרטים תיאוריים גלויים, וכן בצורות סתמיות ושפה סמלית, מתוך התפיסה שאת המשמעות האמיתית יש לחפש בגלוי ובנסתר גם יחד. יצירותיו משקפות לרוב מימד מטאפיזי ועוסקות בעולם התרבות היהודי. סגנון ציור זה שואב השראה מובהקת ממורו של ארדון, פול קליי, כמו גם מהציירים הסוריאליסטיים של התקופה. 

יצירתו המוכרת ביותר של ארדון היא חלונות ויטראז' גדולים שיצר בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר מציגים את חזון השלום האוניברסלי של הנביא ישעיהו. בשנת 1954 ייצג את ישראל בתערוכת הביאנלה של ונציה, וזכה בפרס אונסק"ו. ב-2006, יצירתו "נקר הזמן" נמכרה בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס במחיר שיא בינלאומי לציור ישראלי, בסך של 643,200 דולרים.

ארדון עסק רבות גם בהוראה, בין היתר בבית הספר לאמנות של איטן (Itten) בברלין, בסמינר בית הכרם בירושלים, ובאקדמיה בצלאל, שגם עמד בראשה למשך 12 שנים בשנות הארבעים, בעת שהיה בשיא פעילותו. בהשראת הניסיון והידע של הבאוהאוס, הוא הכניס לבצלאל את העיסוק ב"אמנות מודרנית", ושינה לבלי הכר את פעילות המוסד. לאחר שעזב את בצלאל, שימש כמפקח ויועץ לתחום האמנות במשרד החינוך והתרבות בירושלים.

ארדון זכה בפרסים רבים על יצירתו: פרס אונסק"ו (1954), פרס ישראל בציור (1963), פרס יקיר ירושלים (1974), פרס בוריס שץ (1988), ופרס ישראכרד מטעם מוזיאון תל אביב (1992). כמו כן בשנת 1974 זכה בתואר דוקטור כבוד לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית, ירושלים.